אף משרד ממשלתי, אף ספק, אף עסק לא יעבוד או ייתן אשראי למפעל עם חשבון מוגבל. זה בכלל לא משנה שזה קרה בגלל 5,000 ש"ח, מנהלת סניף כוחנית שניסתה לחנך אותנו ושכל הנושא נמצא בבירור בבית משפט… הנזק נגרם! על 5,000 ש"ח!
אם זה היה רק הסיפור הראשון שהייתי שומעת שנשמע בדיוק אותו דבר מאות אם לא אלפי פעמים, אז קרחת של מליארדים היתה נשמעת קצת פחות צורמת לכולנו.
קרחת ניחא ,אבל אפילו לא לדרוש פשיטת רגל? למחוק חובות של מילארדים שיוחזרו לכיס הבנקים על ידי ריביות מופקעות שישולמו על ידי משקי הבית והעסקים הקטנים ולאפשר ליזם, מבריק ככל שיהיה, לא לשאת במשמעויות של פשיטת רגל?! משהו מאוד מעוות יושב בבסיס החשיבה המדינית שמנהלת אותנו. את החלש שעומד בכל התחייבויותיו שמהוות נטל אסטרונומי ,נחליש עוד ועוד ואת החזק אשר יכול לשכור צי עורכי דין ,עליו נשמור מכל משמר.
משהו ביכולת שלנו לכופף את מי שזכויותיו תלויות במחלוקות רבות צריך לעלות לשייח הציבורי מהר, כל כך מהר לפני שהנזק הופך בלתי הפיך. העסקים הקטנים לא מיוצגים, לא מאוגדים, לא מאוחדים. עשרות אינטרסים עסקיים סותרים והולמים בהם כך שאפילו האמון באותם גופים שמתיימרים לדאוג לאינטרסים שלהם מופר חדשות לבקרים. לחלום על תספורת של 5,000 ש"ח?
לחלום על רגע של הבנה וחמלה מהנושים.
רגע שבו אפשר לארגן את המחשבות ותזרים המזומנים ולהוביל שינוי.
רגע של בטחון בו אפשר להתייעץ עם השותפים המרכזיים לרווחי העסק – הרשויות, הבנקים.
רגע בו אפשר להרגיש לרגע בדיוק כמו דנקנר, לבייב או פישמן…
רגע של תספורת , גם אנחנו רוצים רגע כזה שיחשבו איך ועד כמה מותר לנו להסתפר.
