משחק האולטימטום הכלכלי – חברתי / ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס וגיתית שלומי

הישרדות של עסק קטן בסביבה עסקית מורכבת אינה שאלה של כישרון, גם רעיון מבריק ככל שיהיה יתרסק אם בעליו לא יפעל מתוך נחישות, עקביות ועוצמה וידע להתמודד עם דילמות, ניהול משא ומתן וקבלת החלטות בסיטואציות מורכבות. מרבית בעלי העסקים המצליחים, ידועים ביכולתם לזהות הזדמנויות עסקיות ואיומים כלכלים ולהתאים את הפעילות העסקית לסביבה ולנסיבות – אלו כישורי ההישרדות נדרשים.
דמיינו את הסיטואציה הבאה, לקוח נכנס למסעדה, בשעת צהריים כשהמסעדה מלאה ואומר לבעליה או שאני משלם 20 ש"ח עבור ארוחה עסקית או שאעזוב ואלך למקום אחר – מכירים בעל עסק שהיה מסכים לעסקה?
ואם אותו לקוח היה נכנס למסעדה, ומציע לשלם עבור ארוחה עסקית ולשלם במזומן תמורת 10% הנחה ש"ח מאחר וזה הסכום שיש בידו – האם בעל המסעדה היה מסכים לעסקה?
זהו תמציתו של משחק האולטימטום, שהוא ניסוי כלכלי, בו צד אחד לעסקה צריך להציע לצד השני עסקה שהיא כדאית כלכלית לשניהם – אחרת שניהם יפסידו(!). במילים אחרות רק עסקה שהיא Win-Win תוכל להביא לתוצאה רצויה לשני הצדדים.
גם חקיקה היא משחק אולטימטום, אם נניח שהמחוקקים יחליטו לקצר את שבוע העבודה, האם הם יתפסו כפופולריים יותר, כן! אבל האם האולטימטום שיציבו למעסיקים יביא לכך שהלקוח ישאר רעב?! – כנראה שכן. ואם יוסיפו עוד ימי חופשה, ימי מחלה ותנאים סוצייאליים לשכירים – האם במשחק האולטימטום העסקה עדיין תישאר כדאית לשני הצדדים? האם בין המחוקקים – המעסיקים – והעובדים, המשוואה תתאזן? או שכל הצדדים יצאו מופסדים?
במשחק האולטימטום הכלכלי – חברתי – אין טובים ורעים – יש רק שאלה של רווח והפסד, אם ב- 20 שקלים לארוחה אני אוכל לשרוד את היום הבא? ומה יקרה כשגם הלקוח הבא ידרוש ממני ארוחה ב-20 שקלים? וכיצד אני אתפס – הומנית – אם אסרב לאדם שביקש לאכול והציע לשלם את מה שביכולתו?
בשנתיים האחרונות מספר ימי החופשה עלה ב- 20% שכר המינימום ב-14% וההפקדות לגמל ב-5% – ולפי קצב הצעות החוק המונחות לפתחה של הממשלה, זוהי רק ההתחלה. התפיסה האפוטרוניסטית לפיה בהעדר דאגה של המעסיקים על המדינה לחוקק חוקים (לכאורה) לטובת העובדים היא שגויה מיסודה. אין מעסיק שלא חפץ בעובדים מרוצים ומחוייבים לעבודתם, הרי העסקים הקטנים תלויים בעובדים שיהיו בעלי מוטיבציה לעשייה – בלעדיהם אין הרבה עסקים שיוכלו לשרוד.
הספורט חקיקתי – פופוליסטי אינו מחזק את העובדים, להפך הוא מחליש ומנציח תחושת קיפוח, כאילו מדובר במשחק בין חזקים לחלשים, אבל אם נתבונן במציאות בעיניים מפוכחות נראה שהחלשים הם דווקא בעלי העסקים הרי לא בכדי 43,000 עסקים קטנים נסגרו רק בשנה האחרונה! ומה עם העובדים שהועסקו באותם עסקים שנסגרו? כיצד המדינה דואגת להם? האם היא מעודדת את פתיחתם של עסקים חדשים שבהם אותם עובדים יוכלו למצוא את פרנסתם?
אנו מקווים כי קובעי המדיניות יתעשתו ויקדמו מהלכים לקידום המגזר העסקי מתוך ראיית המצוקות ושמירה על האיזונים שבין מקלות וגזרים. אנו מאמינים אם תקודם חקיקה אחראית, שמייצרת אולטימטום מאוזן בין הטבות לשכירים והקלות לעצמאים נזכה כולנו לתקופה של שגשוג כלכלי – חברתי.