השכירים מאוגדים היטב. המעסיקים, לעומת זאת, סובלים מעוד ועוד הצעות חוק שפוגעות ברווחיהם. דקלה אבוטבול, יו"ר התאגדות העסקים הקטנים.
2016, שהסתיימה באחרונה שברה את השיא: 43 אלף עסקים נסגרו בישראל בשנה זו. מה עושים בעלי העסקים כשהם שומעים את המספר העצום הזה? שותקים. וכשהם שומעים שאושרה עוד הצעת חוק, שמשמעותה עוד מס ועוד ביורוקרטיה ועוד כסף שחסר בתזרים המזומנים, מה הם עושים? שותקים.
כשיש כבר בעל עסק שמנסה לצאת נגד גל החקיקה המעמיס על העסקים, הם מגיבים סוף־סוף, אבל לכל היותר התגובה תסתיים באמירה תבוסתנית או רפה: "מה זה יעזור?"
כלכלה פורחת כשעסקים מפרים עסקים אחרים ושוכרים את שירותיהם. המציאות העסקית בישראל מבוססת על חוקים פופוליסטיים המאלצים את המעסיק לצמצם עלויות ולא לשכור אנשי מקצוע. הוא מעמיס על עצמו עוד ועוד תחומים שאין לו הבנה וידע בהם. אותם חוקים שנועדו לסייע לשכירים, כמו בתחומי הזכויות הסוציאליות והפנסיה, מטרתם טובה, אך כשאלה נחקקים על גבם של בעלי העסקים, ללא התחשבות במצבם הפיננסי, שני הצדדים נפגעים. עסקים אינם שוכרים את שירותיהם של עסקים אחרים, וכתוצאה מכך הם נסגרים, והעובדים מפוטרים.
את העול הכספי הנוצר מאותם חוקים נאלצים לשלם בעלי העסקים — ולא המדינה.
השכירים מיוצגים, ולכן מקבלי ההחלטות מעבירים חוקים שייטיבו עמם. אבל אם נכמת את כל הצעות החוק שאושרו לטובת השכירים ב–2016, כל בעל עסק המעסיק עובדים יזהה מיד שהרווח השנתי שלו נחתך משמעותית. הדרך להיאבק בחוקים פופוליסטיים הפוגעים בבעלי עסקים היא יצירת כוח גדול וחזק, שיניע את מקבלי ההחלטות. חוקים שמשרתים את רוב השכירים במשק, כמו תוספת ימי חופשה בתשלום, ימי מחלת ילדים, שעות הנקה או סוף שבוע ארוך — כל אלה הם תוצאה של תמיכה של מאות אלפי עובדים והתאגדות חזקה מאוד. באותו זמן, הצעות חוק בנושאים כמו מוסר התשלומים (תשלום לפי "שוטף פלוס 30"), הנגשת מכרזים לעסקים או דמי אבטלה אמיתיים לעצמאיים — אלה תקועים בוועדת הכלכלה של הכנסת. בעוד השכירים משביתים מדינה בלחיצת כפתור, העסקים הקטנים מפוזרים תחת כל מיני איגודים קטנים שאינם מופיעים בדיונים בהצעות החוק הנוגעות למגזר שלהם. חלקם כלל לא מבינים את הצורך בהתאגדות. חלקם פשוט עסוקים מדי בהישרדות ובמחשבה, כיצד לגמור את החודש. יש צורך בחיזוק התאגדות אחת לא פוליטית, הנותנת זכות הצבעה שווה לכל החברים בה, וכך לבנות בסיס איתן שיביא לשינוי.
בישראל יש יותר מ–500 אלף בתי עסק. אלה אחראים ליותר מ–70% ממקומות העבודה במשק. אם הם לא יתאגדו וייצרו עבורם מציאות שונה, התוצאות ההרסניות יבואו במהרה: גל פיטורים, אבטלה גבוהה ומקצועות שייעלמו. התאגדות פירושה שינוי מציאות מעוותת עבור אוכלוסייה שהפכה מנוצלת בכל מובן אפשרי.
הכותבת היא יו"ר התאגדות העסקים הקטנים
