בעל עסק פנה אליי מוטרד. סיפר שחברה בבעלותו לא עמדה בהסכם וסיפקה את שהתחייבה בחודש איחור. הבעיה, כך טען, שיש בהסכם סעיף של פיצוי מוסכם והפיצוי הוא נגזרת של שווי הסחורה שהיה על החברה לספק.
מדובר בסכומי עתק, כך סיפר. מה עושים? הואיל וסוגיית "הפיצוי המוסכם" רלוונטית לבעלי עסקים רבים, ולמעשה לכל מי שחותם על הסכם שיש בו סעיף עם התייחסות לפיצוי מוסכם אסקור בפניכם פסק דין שניתן על ידי בית המשפט השלום בעכו* ומתייחס לסוגיה. כבר עתה אספר כי לבית משפט יש שיקול דעת להתערב בסכום הפיצוי המוסכם, כל מקרה לגופו, ולכן- אם נחזור לבעל העסק המוטרד- בלי פאניקה.
באותו עניין חתמו הצדדים על הסכם מכר דירה. בהסכם נקבע, כי הפרה יסודית של ההסכם בידי המוכרת תזכה את הקונה בפיצוי המוסכם. עוד נקבע כי איחור במסירת החזקה העולה על 14 ימים יהווה הפרה יסודית של ההסכם. פיצוי המוסכם שסוכם היה בסך 72,000 ₪, המהווה 10% מהתמורה החוזית. עוד נקבע בהסכם כי איחור העולה על 7 ימים, יזכה את הקונה בפיצוי בסך 250 ₪ בגין כל יום של איחור.
בפועל נמסרה החזקה בדירה באיחור של 16 ימים. לטענת הנתבעת (המוכרת), אין לחייבה בפיצוי כלשהוא, שכן האיחור במסירה היה מוסכם על התובעת (הקונה), לאחר שהעיכוב הצפוי הודע לה. על פי הנטען, הקונה הביעה הסכמתה לדחיית המסירה, תוך קבלת הפיצוי היומי לכל יום איחור. לחלופין טוענת המוכרת כי לאור האיחור הקל במסירת החזקה ובהעדר נזק, על בית המשפט להפחית את הפיצוי המוסכם על פי סמכותו. מנגד, הקונה הודתה כי אמנם לא נגרם לה נזק כלשהוא, אך לטענתה יש לפצותה בגין האיחור בהתאם לחוזה המכר ואין הצדקה להתערב בגובה הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה.
בראשית פסק דינו קובע בית המשפט כי אכן הפרה המוכרת את ההסכם באופן יסודי. אשר לטענת המוכרת כי הקונה הסכימה להסתפק בפיצוי היומי שנקבע בחוזה, נקבע שהסכמה מפורשת בעניין לא הושגה.
לאור קביעות אלו עובר בית המשפט לדון בכללים להתערבותו בשיעור הפיצוי המוסכם. בעניין זה קובעת ההלכה כי יש לכבד את הסכמת הצדדים לפיצוי מוסכם, שכן סעיף פיצוי מוסכם מגשים כמה תכליות: הוא משקף את אומד דעת הצדדים בשעת כריתת החוזה בדבר הפיצוי המגיע במקרה של הפרה; הוא יוצר ודאות יחסית לגבי תוצאות ההפרה; הוא חוסך התדיינות משפטית; והוא יוצר תמריץ לקיום החוזה. בית המשפט עושה שימוש בסמכותו להפחית פיצוי מוסכם רק במקרים חריגים. הפחתה כזו הינה מצומצמת ונדירה. כל עוד מצא בית המשפט כי מתקיים יחס סביר כלשהו, ולו גם דחוק, בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק הצפוי במועד הכריתה, ישאיר בית המשפט את הפיצוי המוסכם על כנו ולא יפחיתו. הסמכות היא להפחית את הפיצוי, אך לא לבטלו לחלוטין. על הצד שמבקש להפחית את הפיצוי מוטל הנטל לשכנע כי לא מתקיים כל יחס סביר בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק שניתן היה לצפותו מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה. היחס הסביר שעל בית המשפט לבחון הוא בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק שניתן היה לצפות מראש.
השאלה היא האם הפיצוי נקבע תוך יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש בשעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת מהפרה מהסוג שאירעה בפועל. בעת שבוחן בית המשפט את סבירותו של הפיצוי המוסכם הוא שוקל שיקולים שונים כגון סוג החוזה ואופיו, היקפו הכספי, תקופתו, סוג ההפרה והשלכות של הפרה מסוגה, חומרתה היחסית של ההפרה שהתרחשה ומשך הזמן שבו נמשכה, מספר ההפרות הכולל שביצע הצד המפר, מידת היכולת לצפות מראש את הנזק ושיעורו ומידת היכולת לצפות הליך גרימה ספציפי שהביא להתרחשות ההפרה. לבסוף, על בית המשפט להשיב על השאלה אלו נזקים היו יכולים הצדדים לצפות במועד כריתת החזה, כפועל יוצא של ההפרה הקונקרטית, והאם הפיצויים המוסכמים משקפים יחס סביר לנזקים אלו.
בענייננו, בית המשפט בוחן את ההפרה, איחור בן 16 ימים במסירת החזקה, אל מול הפיצוי המוסכם- 72,000 ₪. בית המשפט קובע כי בשים לב לכלל הנסיבות של כריתת החוזה ושל הפרתו אין כל יחס סביר בין הנזק אשר אותו היו הצדדים יכולים לצפות כתוצאה מהפרה כזו לבין הפיצוי המוסכם שנקבע. משכך, מקרה זה הוא מבין המקרים החריגים שבהם על בית המשפט להתערב בפיצוי המוסכם שנקבע ולהפחיתו. במקרה זה הצדדים לא צפו מראש נזק גדול שייגרם אם יהיה איחור של יותר מ-14 יום דווקא במסירת החזקה, ונראה כי המספר הזה – 14 יום – נקבע שרירותית. לכן לא ניתן לומר כי ישנו יחס סביר בין פיצוי של 72,000 ₪ לבין הנזק שאותו ראו הצדדים מראש.
המסקנה היא שיש להתערב בהסכמת הצדדים, ולהפחית את הפיצוי המוסכם. באשר לשאלה עד כמה יש להפחית את הפיצוי המוסכם יש להתחשב בכמה שיקולים, בראש ובראשונה למידת האיחור. כמו כן יש להביא בחשבון את העובדה שבפועל לא נגרם נזק לקונה. בהתחשב בשיקולים אלו קובע בית המשפט כי נכון להעמיד את הפיצוי בגין האיחור במסירת החזקה לתובעת על סכום של 10,000 ₪. סעיף "הפיצוי המוסכם" מחדד את הצורך בקבלת ייעוץ משפטי לפני חתימת הסכם ובעת גיבושו. הנכם מוזמנים לפנות למשרדנו לצורך כך.
*ת"א (שלום-עכו) 30837-10-14 דינה הרצנשטיין נ' אביבה אביאל, בפני כב' השופטת דנה עופר (פורסם בנבו, 08.12.2016).
