השבוע פתחה רשות המיסים כמתוכנן את היישום לדיווח השנתי על ההכנסות בגין שנת 2016, יש הרואים בדיווח השנתי לרשויות המס כמטלה בירוקרטית, לעיתים מעיקה, המצריכה איסוף של מסמכים וסגירת קצוות לגבי הכנסות והוצאות של השנה שנסתיימה, ההתעסקות בשנת 2016 עבור עצמאים, בעלי עסקים ואפילו בעיני שכירים נראית סתמית כשהם בשלהי המרתון של שנת המס הנוכחית. כיועצי מס המייצגים את מרבית העסקים והעצמאים אנו מציעים חלופה אחרת להתבוננות על השנה החולפת.
הדיווח לרשות המיסים על מתבצע באופן מקוון, באמצעות טופס המכונה "טופס 1301", אבל אנחנו רוצים להתעכב על שמו המלא של הטופס הקרוי "דין וחשבון על ההכנסות בארץ ובחו"ל", לא בכדי נקרא הדיווח "דין וחשבון" הגשת הטופס אינה מהלך טכני אלא באמת חשבון נפש לעסק על תוצאותיו העסקיות.
במהלך השנה מרבית העסקים אינם עוסקים בתוצאות העסקיות של פעילותם, מרביתם מתארים תחושה של הישרדות, בין אם הם מדווחים על בסיס מזומן או על בסיסי מצטבר, בין אם משלמים מקדמות חודשיות או דו חודשיות, מרבית התעסקותם היא בתזרים המזומנים לשבוע הקרוב, לחודש הקרוב או זה שאחריו. בדיוק כפי שעובד שכיר רואה את ה"נטו" כך העצמאי רואה בעיקר את העסק מתוך חשבון העובר ושב. תקופת הדיווח השנתי למס הכנסה מלבד היותה "מטלה" נוספת בשנה היא עמדת תצפית טובה לחשבון נפש עסקי.
מרבית העסקים פועלים בסביבת "אוקיינוס אדום" של שוק רווי תחרות, רגולציה, גבולות וחסמים, הצפיפות בשוק גורמת לעשייה היום יומית להיתפס כזירה אדומה של מתחרים הנוגסים זה בזה, פרספקטיבת המציאות מתוך ראייה זו אינה מאפשרת במקרים רבים את ההסתכלות הרחבה. כיועצי מס פונים אלינו בעלי עסקים ומציגים בפנינו תמונת מצב מסויימת אך מתוך הסתכלות מקצועית בדוחות השנתיים עולה תמונה שונה, לדוגמא השבוע פנה אלינו בעל חנות המשווק צעצועים לגני ילדים וגופים מוסדיים, עצמאי שעוסק 20 שנה בתחום הסיטונאות אשר פתח לאחרונה חנות חדשה, מתוך התבוננות בדוחות הכספיים ולאחר שבחנו את פעילות החנות הבנו כי למעשה נתח השוק שלו השתנה, מיקומה של החנות החדשה הביא קהל לקוחות חדש, לקוחות פרטיים, סוג המלאי והוצאות השכר גדלו כך שלמעשה העסק הפך מסיטונאי לקמעונאי, רק ששיטת התמחור לא הותאמה והביאה להפסד עסקי.
ניתוח הדוחות הכספיים לצד אופי הפעילות היא קריטית ליכולתו של עסק לשרוד בסביבה תחרותית, חשבון הנפש העסקי מייצר הזדמנויות משמעותיות ליכולת הצמיחה של העסק, באמצעות התבוננות על שיטת התמחור, עלויות השכר הוצאות הפרסום ומרכיבים משמעותיים נוספים הוא מאפשר פנייה לקהל יעד חדש וליצירת יתרונות תחרותיים, ניתוח הפעילות העסקית בשנה שחלפה היא המפחת ליצירת "אוקיינוסים כחולים" לכן הדיווח השנתי אינו עוד מטלה אלה הזדמנות לבחינה וחישוב מסלול מחדש.
השנים האחרונות מאופיינות בשיח נרחב על צרכנות נבונה, והתנהלות כלכלית, מרביתנו, שכירים ועצמאים יודעים היום יותר מבעבר לקרוא את חשבון הסלולר והדיווח השנתי מקרן הפנסיה, אבל למרביתנו נקודת עיוורון משמעותית ביכולנו לנתח את מרכיבי ההכנסה וההוצאה השנתית, מרבית השכירים והעצמאים רואים במקרה הטוב את ה"נטו" החודשי ומצב העו"ש, רק שהשכירים לעומת העצמאים אינם נדרשים להגיש דוחות שנתיים ומרביתם כלל אינם יודעים להעריך מה השכר השנתי שהשתכרו ומה המס השנתי ששילמו. במדינות שונות כמו ארצות הברית לדוגמא, השכר מדובר במונחים שנתיים וכל אזרח מדווח על הכנסותיו והוצאותיו השנתיות לרשויות המס, בארץ המעסיק הוא זה שעורך את ההתחשבנות עבור העובד מול רשויות המס וכך "נחסכת" ממנו ההזדמנות לחשבון נפש כלכלי.
עוד הרבה לפני שהשתרשה ההבנה כי יש לתכנן את "כלכלת משפחה" אנו טענו כי השלב הראשון לחינוך כלכלי הוא החלת דיווח שנתי גורף לכלל אזרחי המדינה, חינוך כלכלי אינו יכול להתבסס רק על חישוב ההוצאות, נדרשת יכולת ניתוח הכנסות אל מול הוצאות. מניסיוננו במרבית העסקים הוצאות התקורות הינן קבועות והפוטנציאל הוא בתמחור, בחינת השוק והגדלת ההכנסות. אם כך, איך נצליח לשנות את התפיסה כאשר מרבית השיח הינו על "יוקר המחייה" במקום על "פוטנציאל ההכנסה". החינוך למיסים ולראייה כלכלית חייב להתחיל בהבנת הפוטנציאל של חשבון הנפש הכלכלי – לא מדובר בעוד מטלה אלא בהזדמנות לצמיחה!
